פסקיו הגיגיו וקורות חייו של הרב המעניין בעולם

הסטטוסים האחרונים ׳אגדתא-כריסטי׳ - סופרת מדרשי מתח. בספרה ׳עשרה משגיחים קטנים׳

אני גם ציפור זועמת וגם חזיר, בגלל זה אני עף על עצמי

יש לי בעיות קשב ו הי הנה ציפור.....

המייל שלי מאוד אמוציונלי הוא קורא לטיוטות: ׳לא נשכח ולא נשלח׳

יש שדכנים שבא לי לדחוף להם סיכות!

אני מכחיש אני לא סובל מהכחשה עצמית!

קול ששון וקול שמחה, קול חתן ואז יוצאים בהפגנתיות

סבלנות היא מעלה ... אבל מי לעזאזל יש זמן לזה.

בשביל הקסם הבא שלי אני צריך חרדי אישה ומיקרופון

בן דוד שלי קיבל את "משבר גיל-40" כבר בגיל 4, עזבו סתם אפס...

אני לא זוכר אם יש לי סתם אמנזיה או שאני חולה אלצהיימר, טוב נו העיקר שאין לי בעיות זיכרון

כשהעובדים של חדשות 2 הולכים לשירותים, הם בעצם משתינים בקשת ?!

חדש מאגד: לאחר ההצלחה הגדולה של ׳קיווי הלילה׳ עכשיו גם ׳פסיפלורה לילה׳ ׳ולימונענע לילה׳ והכל בהכשר המהודר של הרב קו

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

סוכות


ארבע קושיות לסוכות


1. הרי ברור שכל החגים היהודים עותקו מהנוצרים:
פסח מחג הפסחא, חנוכה מהכריסמס, ראש השנה מהאפי ניו יאר, פורים מליל כל הקדושים וכו'
אבל מאיפה לכל החגים והרוחות העתיקו את סוכות??
האם מעתיק החגים היהודי היה מעריץ נסתר של בוב הבנאי ???

2. איך שלומית נכנסה פה לכל העסק של סוכות?? למה היא בונה סוכה? איפה אבא שלה? ואחים שלה? 


"וכששלומית תאמר 
הביטו, זה נגמר!
יקרה דבר נפלא פתאום: 
יבואו השכנים....: 


וגם כשהיא מסיימת לבנות,  מי בא - המשפחה שלה? לא! השכנים ?!

3. מה בכלל שלומית מכניסה לסוכה?! ואני מצטט:


"...היא לא תשכח לשים 
לולב והדסים
ענף של ערבה ירוק 
רימון בתוך עליו...." 


רימון?! זה לא אתרוג שחסר לה שם?!?


4. שאלת השאלות הנצחית: מה לא עדיף יותר פסח או סוכות? סוכות חיבים לאכול במקום אחד, פסח חיבים לאכול רק דבר אחד?


ואם כבר הזכרנו ליל כל הקודשים. מזל שלא העתיקו את החג במלואו,
תארו לכם מה זה למצוא דלעת נקיה מנקודות שחורות ובלעטלך?!
ולנענע את זה, זה מטורף?!
רגע רגע, אתם יודעים כמה תעלה קופסא מכסף לכזה גודל  ?! 


"הושענות - כי 4 המינים זה לא סתם זר פרחים"


כל יום בתפילה אחרי הלל, קשה לתאר את הקושי המטורף
להסתובב בצפיפות מסביב לבימה, 
להחזיק את כל 4 המינים ביד אחת,
כשהאתרוג תלוי על שלוש אצבועת בקושי,
מחזור תפילה  עב קרס ביד השניה, 
ותוך כדאי זה להזהר מהשפיץ של הלולב שלך 
ולשמור על העיניים מהשפיץ של הלולב של הזקן לפניך. 
אבל ללא ספק, זה עדיף מההשפלה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם דתי (חוץ מגילוי מאוחר ומפתיע בדבר כשרות הברית) לבא לבית כנסת ללא לולב ואתרוג.
בהתחלה הכל זורם ואיכשהוא מסתדרים בהלל, אבל כשמגיעים להושענות, עת אתה נקרא אל הדגל לעמוד באמצע על יד בימה, לאחוז בספר תורה בעוד השאר מסתובבים סביבך עם לולביהם ואתרוגיהם.
ההרגשה משפילה ביותר, ממש כמו להיות מפעיל מתקנים או המנקה בלונה פארק. אתה סתם עומד שם באמצע עושה כלום ומסביבך כולם מסתובבים נהנים. 
והמבטים של כולם, נראה כאילו אנשים למדו הושענות בעל פה רק כדאי שהם לא יצטרכו להסתכל בסידור ויוכלו לנעוץ בך מבטים שחצנים "למה אין לך".
תמיד גם יש איזה צדיק עם חמלה בעיניים שדואג להכניס לך סידור "קח תגיד משהו, אתה גם כמעט יהודי"
ההרגשה נוראית ולא ניתנת לתאור, יש רגעים שאתה מעדיף להאכל בתור קרבן ע"י שבט קניבלים. בעצם אם חושבים על זה זה אותו דבר, בשניהם אתה באמצע ללא יכולת לזוז, כשסבביך אנשים אוחזים בידיהם עלים מוזרים וצועקים דברים משונים.


רוצים להיכנס לרשומת תפוצה ולקבל את הרשומות של הבלוג ישירות למייל שלכם.
שלחו מייל ל: the.most.rabbi@gmail.com

או הירשמו בצד שמאל למעלה.


לקריאת עוד רשומות מעניינות מבלוג זה 
                    לחצו כאן 
      ודפדפו למטה לכל אורך הבלוג


 נהניתם? לחצו ושתפו:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה