בוקר סגרירי, רוחות מאימות מנשבות, הקור מקפיא עצמות והשמש מציצה מבין העננים בחיוך לועג כאילו אומרת אני פה אבל אני לא אחמם. הרשל פוסע לאיטו ברחוב, מוקף אמהות הגוררות את ילדיהם לגן. אברכים חוזרים מהתפילה ותפילין בידהם, אנשי עסקים מבוהלים אצים בדרך לעוד איחור לעבודה.
לפתע נפתחים ארובות השמים ותרעש הארץ, רוח עזה מתחילה לנשב וגשם עז ניתך ארצה. מטריות נהפכות לבלי שוב וממש ביחד בתאום מושלם עפים כובעים לכל עבר. כולם מתרוצצים בבהלה
ורק הרשל ממשיך לפסוע בשלווה.
מעילי זמש נהרסים כליל, כובעי האברכים מקפצים בשלוליות משל היו ילדים עם מגפיים חדשות.
והרשל ממשיך להלך בניחותא ובגדיו יבשים. הרוח והגשם עושים יד אחת באנדלמוסית הרטיבות, בגדי הילדים סחוטים ונראה כי מכונות היבוש כולם פצחו בשביתה באותו היום.
והרשל רגוע שליו מחייך לכל עבר, הסופה לא מטרידה אותו כלל, לא פוגעת בבגדיו או מעיפה את כובעו לא שומטת את צעיפו או הודפת את שולי מכנסיו מטריתו נשארת שלמה.
לפתע מקצה הרחוב צועק בקול ילד קטן ותמים:
״הרשל הוא עירום״
לעוד רשומות: לחצו כאן
לרישום לבלוג שלחו מייל ל: the.most.rabbi@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה